בסוף בסוף הכל מתחיל ונגמר בפחד. פחד יושב מתחת להכל!
פחד למות, מכישלון, לפגוש בושה
פחד הוא רגש של מניעה והוא מנהל אותנו מאוד אבל יש לו מסר שחשוב שנכיר כדי שנדע להתמודד עם פחד ולא להיות מנוהלים על ידי פחד.
אחת הטעויות שאנחנו עושים כשמישהו פוגש פחד זה להגיד שחרר, אין לך מה לפחד.. אבל זה בערך הדבר הכי לא מכבד שאפשר להגיד.
חשוב שנבין על מה בדיוק יושב הפחד.
פחד יושב על זמן עתיד. אנחנו מרגישים את הפחד בהווה אבל זה ממשהו שיקרה בעתיד..לפעמים זה פחד בגלל משהו שקרה לי בעבר ואני מפחדת שזה יקרה לי עוד פעם אבל זה תמיד פחד ממשהו שעוד לא קרה ולכן אני עדיין יכולה לעשות דברים כדי שהוא לא יקרה.
להבדיל מפחד, חרדה היא לא רגש, חרדה היא סך התגובות הפיזיות (דופק, זיעה וכו)בגוף לנוכח פחד כמו שעלבים זה תגובות הפיזיות לנוכח כעס..
חשוב שנבין- לפחד יש מסר- והוא שים לב- משהו יכול/עלול לקרות. פחד לא אומר לא לעשות משהו אלא הוא אומר רק לשים לב שמשהו עלול לקרות. זה כמו תמרור אזהרה- תעצור, תאסוף מידע ותמשיך. לפעמים זה משהו אמיתי שבאמת כדאי להיזהר ממנו ולפעמים זה משהו מדומיין.
אני מציעה להתחבר עם הפחד, לתקשר איתו להקשיב לו ולכבד אותו. כל עוד אנחנו מבינים שהפחד לא מבקש לנהל אלא רק להזהיר אז אנחנו יכולים לנהל ולהתנהל היטב איתו.
אז מה עושים?
קודם כל צריך לדייק את הפחד-
מה בדיוק מפחיד? ממה הרגש הזה מנסה להזהיר אותי? אולי זה משהו אמיתי ואולי זה מדומיין. אולי זה פחד ממשהו שפעם לא יכולתי להתמודד איתו והיום אני כן יכולה אז למה לעצור??
הדבר הבא זה לאפיין את הפחד, לאפיין איך הפחד מרגיש לי בגוף:
איפה אני מרגישה את זה? בבטן? בחזה? זה כיווץ? זה דקירה? זה לחץ? מה הצבע של זה? כמה זה מ 1-10?
איפיון הפחד מאפשר לי קודם כל להעביר את הפוקוס לגוף שלי וזה כבר מוריד את סף הפחד כי תשומת הלב מופנית למשהו אחר ולא לפחד עצמו. מעבר לזה זה גם מאפשר לי לעקוב אחרי הפחד כי אחרי שאעשה עבודה על הפחד כמו שתיכף אסביר אז אוכל לעקוב ולבדוק איך הוא נראה אחרי כמה ימים וחשוב לי לראות את הדרך שעשיתי בהתמודדות עם הפחד. ברגע שהמח מבין שאני מתקדמת הוא גם מאיץ את קצב ההתקדמות..
דבר נוסף שחשוב להבין זה החיבור בין פחד לבין חוקים – פחד קשור לא פעם למקרים שבהם לא ידוע מה צריך לעשות , איך אפשר להתכונן. ולכן כדאי ואפשר לתכנן תכניות מגירה להתמודדות עם אי הוודאות אבל צריך לזכור שלעולם לא נוכל להתכונן לכל תרחיש אפשרי וכאן צריך לעשות תהליך עבודה של התמודדות עם אי וודאות (אוציא גם על זה פוסט בקרוב מאוד) שבגדול אומר לחשוב לחזק את התחושה הפנימית שלא משנה מה יקרה- אני אסתדר.
הדבר הבא זה לזכור את הנחת היסוד- האנרגיה זורמת לאן שתשומת הלב מופנית אליו. כלומר כשאני מפוקסת על כל מה שאמור להשתבש, על הבעיות אז הפחד יתפוס מקום מרכזי בתחושות שלי. ברמה מסויימת זה חשוב שנחשוב על מה שעלול להשתבש אבל חשוב שלא להתפקס רק על זה אלא גם על מה שיכול להצליח. לדמיין איך הדברים ייראו כשמשהו טוב יקרה. זה לא נקרא הדחקה אלא איזון- להשאיר פוקוס גם על הסכוי שהדברים לא ישתבשו.
למשל- אני פוחדת מג׳וקים ומפחידה אותי המחשבה שהלילה יהיה ג’וק בבית, אז נכון שכדאי להיערך עם תרסיס נגד ג’וקים ומותר לי להרגיש פחד כלפי זה אבל רק אם זכרתי להכניס גם את האופציות הטובות שיכולות לקרות – שאישן מצויין בלי הפרעות עד הבוקר וממש לדמיין את זה. מתוך התזכורת לאופציה הטובה שיכולה לקרות הפחד עצמו נרגע קצת.
דבר נוסף שאפשר לעשות זה עיבוד מחדש של החוויה. תלוי בדרגת הפחד, לפעמים, זה שלב שמצריך עזרה באיש מקצוע (טיפול רגשי) אבל בעיקרון
אפשר לחזור לאירוע שקרה בפעם הראשונה ולעבד אותו. רוב הסכויים שהמסר מהפחד הוא לא בהכרח אל תעשה את זה שוב אלא יכול להיות שהמסר הוא פשוט לעשות את זה אחרת. לתכנן אחרת, לבצע אחרת.
צריך לזכור כאן את הנחת יסוד- מה שהיה הוא לא שיהיה.
לעבד זה לא סתם להיזכר בארוע אלא להיזכר ולעכל את האירוע מחדש ולשאול שאלות כמו:
האם הכללתי פה משהו?
האם המסקנות האלו הם המסקנות היחידות?
אולי הבנתי משהו לא נכון?
אולי יש דרכים אחרות להתנהג?
אולי קרה מה שקרה בגלל היום הספציפי שהיה ואולי ביום אחר זה לא היה קורה? אולי אני השתניתי?
נקודה נוספת היא להכיר שפחד הוא לפעמים פחד של תוצר מאחיזה בתוצאות. כלומר הפחד שהתוצאה לא תקרה כמו שאני רוצה. וכדי להתמודד עם הפחד הזה- לשוב קודם על להפריד את אי ההצלחה מרמת הזהות. כלומר זה שלא אקבל את התוצאה שאני רוצה לא אומר כלום רע עליי, אלא להיפך- זה אומר שניסיתי, שהשתדלתי שהתמודדתי שהתגברתי. הדבר השני הוא להטמיע את הנחת היסוד- אין כישלון יש רק משוב. לא הצלחתי – בואי נלמד- בואי ננצל את אי ההצלחה ללמידה והתפתחות. מאי הצלחות עושים עבודת למידה משמעותית לאין ערוך מאשר מהצלחות. במצב כזה הפחד לאט לאט נעלם. יש כאן גם עבודה על מיקוד שליטה פנימי וחיצוני וההבנה שלא כל דבר באמת תלוי בי. אני יכולה לשים את הפוקוס על מה אני יכולה לעשות, לחשוב אבל פוקוס על הדברים שאינם בשליטתי זה בזבוז אנרגיה ופשוט חבל.
שחרור אחיזה בתוצאה זה אימון לכל החיים. אז פעם אשחרר אחיזה באיך התבשיל ייצא לי, ופעם אשחרר אחיזה בכמה אקבל במבחן ואז כשיגיע פרוייקט גדול אהיה כבר מיומנת בשחרור אחיזה בתוצאות.
הנקודה האחרונה לגבי פחד היא הפחתה של חשיפה- ככל שהתקשורת יותר ערה ובועטת אנשים יותר פוחדים בחייהם. אנחנו חשופים לסיפורים נוראיים של מחלות וטרגדיות ברמה שעתית. סדרה כמו האנטומיה של גריי יכולה להראות על פניה כמו רומן תמים בין רופאים בבתי חולים אבל מאחורי הקלעים יש מלא פציעות מוות וניתוחים שמייצרים המון פחד.
המון אנשים מקבלים הודעות פוש לעדכוני חדשות.. למה??
להוציא מידע מפחיד מהראש הרבה יותר קשה מאשר לא להכניס אותו מלכתחילה..
כשכואב הגרון לא כדאי להתייעץ עם דר גוגל.. לא כדאי להסתכל על תאונה שקרתה בדרך אלא להסיט את הראש לצד השני.. להפחית סיפורים קשים שאנשים מספרים לנו.. כשמישהו למשל אומר לנו משהו כמו: שומעת מה קרה לבת של שולה??
מיד להגיד: האמת, לא רוצה לדעת מה קרה לבת של שולה אם זה משהו שאני לא חייבת להתמודד איתו..מעדיפה לא להכניס פחדים לתודעה שלי..
מידע שנכנס לנו למח נכנס ישר לתת מודע ואז אנחנו אפילו לא יודעים שזה שם..
אז תשמרו על התודעה שלכם נקייה..


